לרגל חודש המודעות לסרטן השד, מפנים בכללית מחוז חיפה וגליל מערבי את תשומת הלב לאחד השלבים הפחות מדוברים בהתמודדות עם המחלה: החזרה לתפקוד ולשגרת החיים
לרגל חודש המודעות לסרטן השד, מפנים בכללית מחוז חיפה וגליל מערבי את תשומת הלב לאחד השלבים הפחות מדוברים בהתמודדות עם המחלה: החזרה לתפקוד ולשגרת החיים. מחקרים בהובלת ד"ר ח'אולה לובאני בשיתוף עם פרופ' נעמי שרויאר ופרופ' רחלי קיצוני מאוניברסיטת חיפה וד"ר עוזי מילמן מכללית במחוז חיפה וגליל מערבי מצביעים על תרומתו של הריפוי בעיסוק להתמודדות עם השלכות הטיפולים, לשיפור התפקוד היומיומי ולאיכות החיים.
ההתמודדות עם סרטן השד אינה מסתיימת בהכרח עם סיום הטיפולים הרפואיים. עבור נשים רבות, החזרה לשגרה מלווה באתגרים שלא תמיד נראים לעין: עייפות מתמשכת, כאבים, הגבלה בטווחי תנועה וקשיים בריכוז ובזיכרון. לכך עשויים להתווסף שינויים תחושתיים בעקבות ניתוחים וטיפולים, ובהם רגישות באזור הצלקת, נימול, או ליקויים בתחושה באזור השד, בית השחי או הזרוע. תופעות אלו עלולות להקשות גם על פעולות יומיומיות פשוטות, כמו לבישת בגדים, טיפול עצמי ושינה, ולהשפיע על היכולת לחזור לעבודה, לנהל את משק הבית ולקיים שגרת חיים משביעת רצון.
לריפוי בעיסוק תפקיד חשוב בתהליך השיקום לאחר מחלת הסרטן בכלל וסרטן השד בפרט. באמצעות הערכה מקצועית והתערבות המותאמת לצרכיה של כל אישה, ניתן לסייע בהתמודדות עם ההשלכות הפיזיות, התחושתיות והקוגניטיביות של המחלה והטיפולים. הטיפול עשוי לכלול שיקום תחושתי, הפחתת רגישות יתר באזור הצלקת, הקניית אסטרטגיות להתמודדות עם קשיי זיכרון וריכוז וכלים לשיפור התפקוד היומיומי, במטרה לאפשר חזרה הדרגתית לעצמאות ולפעילויות המשמעותיות בחיי האישה. תרומתו של הריפוי בעיסוק לתהליך ההחלמה נבחנה בשני מחקרים שהובילו ד"ר ח'אולה לובאני, מרפאה בעיסוק בכללית מחוז חיפה וגליל מערבי וחוקרת במחלקה לריפוי בעיסוק באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ושותפיה פרופ' נעמי שרויאר ופרופ' רחלי קיצוני מאוניברסיטת חיפה וד"ר עוזי מילמן מכללית במחוז חיפה וגליל מערבי.
המחקר הראשון בחן תוכנית שיקום ששילבה מפגשים פנים אל פנים במרפאה לצד מפגשי שיקום מרחוק, שאפשרו לנשים להמשיך בתהליך מביתן. במסגרת התוכנית זיהו המשתתפות את הקשיים התפקודיים המשפיעים על חיי היומיום שלהן, הגדירו מטרות אישיות משמעותיות ורכשו כלים מעשיים להתמודדות עם השלכות המחלה והטיפולים. ממצאי המחקר הצביעו על שיפור משמעותי בהשתתפות בפעילויות היומיום, בשביעות הרצון מהתפקוד, באיכות החיים ובתפקודים קוגניטיביים שונים.
במחקר השני, שנערך בתקופת מגפת הקורונה, נבחנה תוכנית שיקום שהתבצעה כולה מרחוק, באמצעות טכנולוגיות תקשורת. גם במחקר זה נמצאה תרומה משמעותית לתהליך השיקום. המשתתפות דיווחו על שיפור בהשתתפות בפעילויות משמעותיות, בניהול משימות היומיום ובתפקוד הקוגניטיבי. נוסף על כך, הן ציינו כי רכשו כלים שסייעו להן להתמודד עם עייפות, קשיי ריכוז וזיכרון, לתכנן את סדר יומן, לנהל את רמות האנרגיה ולחזור בהדרגה לתפקידיהן השונים במשפחה, בעבודה ובחיי היומיום.
ממצאי המחקרים מדגישים את חשיבותה של התערבות המותאמת לצרכיה ולמטרותיה של כל אישה. הריפוי בעיסוק אינו מתמקד רק במגבלה עצמה, אלא גם באופן שבו היא משפיעה על חיי היומיום ועל היכולת להשתתף בפעילויות משמעותיות. גישה זו מאפשרת להתייחס לאתגרים האישיים של כל מטופלת ולסייע לה למצוא דרכים מעשיות להתמודד עמם.
בחודש המודעות לסרטן השד, לצד הדגש על גילוי מוקדם וטיפול רפואי, חשוב להרחיב את המודעות גם לאפשרויות השיקום השונות. נשים הממשיכות להתמודד עם קשיים לאחר סיום הטיפולים אינן צריכות להניח שמדובר במצב שעליהן להשלים עמו. זיהוי הקשיים ופנייה לקבלת מענה מקצועי עשויים לסייע להן לשוב לעצמאות, לתפקוד ולפעילויות המשמעותיות בחייהן.
ההחלמה מסרטן השד אינה נמדדת רק בסיום הטיפולים, אלא גם באיכות החיים שאחריהם.
